מאמרים

מאת שלומי דסקל אמנם מערכת הבחירות המוניציפליות מאחורינו, אבל רגע לפני שהן תישכחנה לגמרי ותתעוררנה לחיים בעוד חמש שנים, הבה

מאת שלומי דסקל   הצלחתה של הרשימה המשותפת בנצרת עילית בסיבובי הבחירות המוניציפאליות בשנים האחרונות הובילה להופעת רשימות משותפות נוספות

מאת שלומי דסקל הסוף ידוע; הרשימה המשותפת התפרקה ובבחירות הקרובות מרכיביה יתמודדו בשתי רשימות נפרדות. רובנו לא נחשפנו להתרחשויות בזירה

מאת שלומי דסקל חובבי הטריוויה מסמנים את שנת 1896 כשנה חשובה בתולדות הקולנוע באזורנו; בשנה זו הגיע לכאן צלם מטעם

מאת רואן אבו-גוש הסופר המצרי עלאא אל-אסואני נולד בשנת 1957 בקהיר ובנעוריו למד בביה"ס התיכון הצרפתי שבעיר. בשנת 1980 סיים

מאת אלכס גרינברג האלימות הגואה בעיראק כבר מזמן לא מפתיעה ולא מזעזעת איש, במיוחד אחרי הזוועות של דאע"ש. אולם בראשית

מתוך העמוד "אנחנו" באתר האינטרנט של "קול דוד":  "רדיו קול דויד הוקם, בשנת 2001, כיוזמה פרטית משותפת של אנשים שמאמינים

פרג' סלימאן נולד ב-1984 בכפר ראמה שבגליל. מגיל צעיר מאד נמשך למוזיקה והחל לנגן על פסנתר בגיל 3. בהמשך למד אצל אריק שפירא,

מחקר חדש, מקיף ומרתק של שלמה דסקל וד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. על הר נישא מול נוף גלילי

מאת שלומי דסקל במשך שנים רבות דיברו בישראל על היום שבו תתמודד בבחירות לכנסת רשימה ערבית אחת גדולה, שתאחד את

مقهى المها في سوق الناصرة לבני אדם יש זיכרון קצר, והזמן רץ: כמעט 20 שנה עברו מאז פרוייקט "נצרת 2000"

הרבה זמן לא שמענו ממיודענו ג'ואן ספדי, לפחות מאז הרעש בתקשורת שעשה השיר "קשה להיות ערבי". לאחרונה גונבה לאזני שמועה

אדם הוא היפסטר ערבי-נוצרי צעיר מנצרת, מובטל ופנטזיונר, שנוהג לשקוע למשך שעות באמבטיה ולבהות בחלל. הבהייה מזמנת רעיונות… אדם חש

את עיגולי הזלאביה הזהובים ונוטפי הסירופ אנחנו מכירים. זהו מעדן נפוץ מאד בכל רחבי המזרח התיכון, צפון אפריקה ואפילו הודו

מאת אלכס גרינברג פרשת הרצח של הפוליטיקאי והעיתונאי הסעודי גַ'מַאל חַ'אשקגִ'י ממשיכה לככב בכותרות ונדמה שדווקא בגלל הרצח הלא מפוענח

על הפריחה של רחוב מסדה בשכונת הדר בחיפה שמעו כולם, וכצפוי הפריחה "זולגת" גם לרחובות שמסביב: אמנות רחוב, ענתיקות, תקליטים,

מי שנוסע בכביש ירושלים-תל אביב יתקשה לפספס את "המסגד החדש" באבו גוש, המכונה גם "המסגד הצ'צ'ני", ובשמו הרשמי "מסגד אחמד

סערת החִגַ'אבּ באיראן מאת אלכס גרינברג המצב הכלכלי באיראן הולך ומחריף ואיתו גל המחאה כמעט בכל עריה הגדולות. המחאה היא

מאת אלכס גרינברג אף על פי שארגון דאע"ש נוחל תבוסות בעיראק ובסוריה, המערכה נמשכת. פיגועי דאע"ש נמשכים במלוא העוצמה בעיראק

לרגל עיד אלפטר, מיודענו מהנד טה מקטר על הודעות הטקסט המרובות והמשונות שאנשים שולחים למכריהם בתור ברכות ואיחולים לחג. להנאתכם!

כידוע, הצפייה בסדרות טלויזיה (המופקות במיוחד לכבוד רמדאן), בשעות הערב, אחרי האפטאר, היא מהבולטים במנהגי חודש הצום. לרוב הצופים לא

קישוט הבתים והרחובות בפנסים מקושטים ונשיאתם בלילות הם ממנהגי חודש רמדאן וסמליו.  מקובל לספר כי מקור המנהג בקהיר, בתקופת השושלת

הפורום למיניות, או בשמו המלא: הפורום הערבי למיניות הפרט והמשפחה, נוסד על ידי קבוצת נשים פלסטיניות מחיפה ומרמאללה, אשר יוצרות

אחמד מסאד הוא קומיקאי ושחקן תיאטרון יליד ירדן 1987, בן למשפחה פלסטינית מג'נין. בוגר לימודי קולנוע ותיאטרון, יוצר תכנים מקוריים

מהנד טה כנראה רוצה להיות סטנד-אפיסט כשיהיה גדול. בינתיים הוא מעלה ליו-טיוב מערכונים לא רעים בכלל, ובעיקר: חומר מצויין לתרגול

למקרה שלא ידעתם, בתאריך 21 במרץ 2007 אישרה הכנסת את חוק המוסד העליון ללשון הערבית, תשס"ז-2007. בהתאם לחוק וכלשונו, הוקם

הקורס המרוכז מיועד ללומדים חסרי רקע קודם בערבית מדוברת, וכן לבעלי ידע קודם שאינו סדור, לבעלי ידע בערבית ספרותית בלבד

לשורה המתארכת של כוכבי ילדים, המתחילים את דרכם בסרטונים ביו-טיוב, וממנפים את ההצלחה להופעות בכל רחבי הארץ (ומחוצה לה), הצטרף

במהלך עבודת שדה נרחבת הקליט יואל פרץ סיפורי עם בשבטי הבדווים בגליל. מרבית הסיפורים נרשמו מפי נשים ששימרו מסורת נרטיבית

זינב הייתה בתם של עלי אבן אבו טאלב, החליף הרביעי, ושל פאטמה, בתו של הנביא מחמד; זינב התלוותה לאחיה חוסין,

בקיץ 2016 פתח את שעריו בית הקפה, חנות הספרים ומרכז התרבות "ליואן", בסמוך לשוק בעיר העתיקה בנצרת, ביוזמתם של שלושה

קורס מתקדמים רמה ד' מיועד לבוגרי קורס רמה ג' או לבעלי ידע קודם ברמה דומה, אשר מסוגלים לנהל שיחה ברמה

מאת אלכס גרינברג מאז הפלת הרודן מעמר קדאפי לוב לא קיימת כמדינה מאוחדת ומהווה מוקד של טרור, ומרכז סחר בבני

הסרט הירדני ذيب (ד'יב), זאב בערבית, הוא דרמה היסטורית שיצאה לאקרנים בשנת 2014, בבימויו של נאג'י אבו נואר, שגם חיבר

אימן נחאס, שחקן תיאטרון, סאטיריקן וסטנדאפיסט יליד תרשיחא (1976). בילדותו עברה משפחתו לחיפה. בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה. עם סיום

התערוכה "טראז: רקמה מקומית" שופכת אור על תרבות ייחודית ומרתקת באמצעות התבוננות בלבוש המסורתי של נשים פלסטיניות בתקופה שבין 1918-1948.

וָטָן עַלַא וָתָר היא סדרה סאטירית אשר שודרה בערוץ הטלויזיה הפלסטיני, פרי יצירתו של הבמאי עמאד פראג'ין ובכיכובם של השחקנים

בספטמבר 2000, בסמוך לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, נשאל אחד מבכירי הרשות הפלסטינית בראיון טלויזיוני כיצד יתכן כי הרחובות "בוערים" ומלאי

החיפוש אחר וליד מסעוד, רומאן בשניים עשר פרקים פרי עטו של הסופר הפלסטיני ג'ברא אבראהים ג'ברא, סובב סביב דמותו של

בגוגל החליטו להקדיש את הדודל של יום 1 בנובמבר 2016 ליום הולדתו ה-95 של הזמר והמלחין הלבנוני המנוח ודיע אלצאפי,

מחמוד רזק, צעיר פלסטיני ואושיית רשת, החליט להביא אל החברה הפלסטינית, באיחור אופנתי של שלושים שנה, את תרבות סרטי המתיחות

מהא חאג', במאית צעירה ומבטיחה ילידת נצרת, מגדירה את עצמה פלסטינית. סרט הביכורים שלה הוגש לפסטיבל קאן כהפקה ישראלית. הניגוד

את המסח'ן אפשר למצוא בכל המטבחים הלבנטינים, שהרי להצלחה תמיד יהיו אבות רבים, אך נראה שחסידי המטבח הפלסטיני עושים מאמץ

אִנתִי מִרתִבּטָה? את בקשר [זוגי] עם מישהו? פִיש סֶרוִיס // סִיגנַאל // אִרסַאל // לָקֶט הוֹן  – אין כאן קליטה (של טלפון

שבעים ושניים סיפורי עם ערביים כפי שסופרו על ידי תושבי הכפרים בואדי עארה מאוגדים בספר "אגדות הואדי" של יורם מירון

בדירת שותפות בתל אביב נפגשות לילא, סלמה ונור, שלוש צעירות פלסטיניות ישראליות החיות הרחק מעיני החברה הערבית המפקחת על צעדיהן,

חשבתם שאת הקוסקוס המציאו במדינות צפון-אפריקה? אולי, אבל את המפתול, גרסה עבת-גרגרים של הקוסקוס המַע'רבִּי המוכר, אפשר למצוא בכל המטבחים

שַמַאתֶה – שמחה לאיד שַמתַאן – שמח לאיד שִמֶת – יִשמֶת (בניין ראשון, משקל פִעֶל) – שמח לאידו של פלוני

כמו המסח'ן, גם המנסף מככב בכל המטבחים הלבנטינים, אך הבכורה במקרה זה שייכת כנראה למטבח הבדואי-הירדני. המנסף יוגש באירועים חגיגיים,

"מתחת לצל" הוא קודם כל סרט מחאה חברתית, המשלב מסר פוליטי חד עם זווית התבוננות פמיניסטית, ועיקר ההפתעה בו נעוצה

לא מצליחים למצוא דירה כלבבכם? אולי כדאי לפנות ל-סִמסָאר – מתווך כדאי לומר לו מראש שאתם לא נכנסים לדירה ללא

מקלובה היא מאכל לבנטיני מוכר ואהוב, הקרוי לעיתים גם בשם "חציל הפוך" (مقلوبة الباذنجان), היות וחצילים הם מרכיב מרכזי בו.

במרכז הסרט "וילה תומא" נמצאת בדיעה, יתומה צעירה המגיעה לחיות עם שלוש דודותיה הנוצריות בעיר ראמאללה. בדיעה היא בתו של

במשך שנים התפתחה בכפר קאסם שפת סימנים ייחודית, שונה מזאת הישראלית ומזאת הערבית. כשבעולם המודרני מבקשים להעלים אותה, צעירה תושבת

גם לך לפעמים "נתפס הגב"? כשזה קורה, אי אפשר לזוז והגב נהיה כמו קרש או כמו לוח, ואז יגיד המסכן:

מלוח'יה היא צמח בר (מַלּוּכְיָה נֶאֱכֶלֶת \ חלמית יהודית \ Jew's mallow), נפוץ מאוד בחלקים גדולים של המזה"ת. מעלי הצמח

מאיה מתגוררת בירושלים, נשואה ליואב, מגדלת שני ילדים, עובדת ככוריאוגרפית בלהקת מחול ומנהלת שגרת חיים ישראלית-בורגנית נינוחה. יואב, בן זוגה,

רוצים לתרגל קצת את הערבית שלכם? צפו בסרטון הפרסומת לקפה נח'לה  – בלי להציץ בטקסט למטה! נסו לרשום לעצמכם את

פַתֶّה (קיצור של פַתֶّת אלחֻמֻס') היא מאכל פלסטיני עממי נפוץ – ורעיון גאוני ממש. למה להתעייף ולטרוח לנגב חומוס עם

זוג צעירים איראניים, שחקני תיאטרון חובבים המשחקים בהפקה מקומית של המחזה "מותו של סוכן" (ארתור מילר) נאלצים לעזוב את ביתם

לפני זמן מה יצא לאקרנים בישראל סרטה של עילית זקצר "סופת חול" – צוהר לעולמן המורכב ולמציאות חייהן של נשים

בין ההפתעות הקולינריות שמזמן לנו המטבח המצרי, בין פוּל מדַמַّס (فول مدمس‎‎) לכֻּשרִי (كشرى‎‎), מככבת הבַּסבּוּסַה (מלשון בּוּסַה – נשיקה),

אפו סאהאגיאן, תושב הרובע הארמני בירושלים העתיקה, חבר לפני מספר שנים לקבוצת מוסיקאים צעירים ומוכשרים מבית לחם, ויצרו יחדיו את

וֵיל – סבל, ייסורים יַא וֵילִי! – אבוי לי! <הייסורים שלי> יַא וֵילַכּ אִזַא תִעמַל הֵיכּ! – אוי ואבוי לך

בפעם האחרונה שכתבתי על בסאם בירומי, לפני כשלוש שנים, היה זה לרגל עשר שנים לאלבום מא עדש פיהא של להקת חלס', שבירומי

בַּח'תֶה, או בשמו השני רֻז בּאלחַלִיבּ, הוא קינוח נפוץ במטבחים הלבנטינים, המזוהה בעיקר עם המטבח השאמי (דמשקאי): פודינג עשוי אורז

אחרי מאה שנות עימות, נמצא פתרון לסכסוך הישראלי – פלסטיני. מנהיגי שני הצדדים מגיעים להסכמה היסטורית: הסכסוך יוכרע במשחק כדורגל.

נניח שאתם יושבים בעבודה, וחפצה נפשכם בכוס מים קרים. כוח לקום מהכיסא אין, אבל הנה פלוני, עמיתכם, עובר בדיוק ליד

חָ'בִּיצָה היא קינוח קל להכנה, נפוץ במטבחים הערביים בגרסאות שונות. אחת הגרסאות, חָ'בִּיצָת אלרֹבּ, המבוססת על סירופ חרובים, נפוצה בצפון

להקת תוּת אָרד הצעירה מהכפר מג'דל שמס הוציאה אלבום חדש בשם Laissez Passer (תעודת מעבר). האמת? לא מרגש. שום בשורה מוסיקלית

סדרות הטלויזיה של חודש רמדאן הן מן המסורות הותיקות והידועות של החודש. מדי ערב מתכנסים בני המשפחה והחברים, בבית או

ספר הזמר הערבי הוא צוהר לעולם המרתק, הצבעוני והמרגש של המוסיקה הערבית הפופולארית במאה העשרים. הספר הוא אסופה של 25

כֻּלַّאג' הוא מאכל חגיגי המזוהה אמנם עם ארוחות אִפטָאר, אך מוגש גם באירועים חגיגיים אחרים: גלילים מאורכים של בצק דקיק

הקדימון (טריילר) של הסרט החדש "דון ג'ואן של הגליל" מבטיח מאוד: קומדיה רומנטית המתרחשת בגליל, שלל התרחשויות ותהפוכות עלילתיות וביקורת

כמה זמרות ישראליות צעירות יכולות להתגאות בכך שהשיר הראשון שהקליטו בחייהן נכנס הישר לפלייליסט של גלגל"צ? השיר, ביצוע בסגנון ערבי

וִסוַאס – אובססיה (מחשבה או התנהגות כפייתית בלתי רצונית) עִנדוֹ וִסוַאס – הוא אובססיבי עִנדוֹ וִסוַאס בּרָאסוֹ אִנّוֹ אלנַאס בּתִחכִּי עַלֵיה

להקת האינדי הירדנית אוֹתוֹסתרַאד (أوتوستراد‎‎) החלה את פעילותה המוסיקלית בשנת 2007. ששת חברי הלהקה רוקחים תערובת ייחודית מטקסטים מקוריים בערבית

למי שעדיין לא צפה בקומדיה המצרית הותיקה בכיכובו של עאדל אמאם, עכשיו זה הזמן. מהנדס קידוחי נפט מצרי רודף שמלות

בדומה לדִבְּס העשוי מענבים, רֹבּ הוא סירופ סמיך, כהה ומתוק, אשר מיוצר מחרובים בשיטה מסורתית ומשמש מרכיב חשוב במטבח הערבי

שתים ועוד שתים שווה ארבע – תנֵין וּתנֵין אַרבַּע עשר פחות חמש – עַשַרָה נָאקֶץ חַ'מסֶה חמש כפול חמש –

הבמאי האיראני עטור השבחים והפרסים עבאס כיארסתמי, ממובילי "הגל החדש" של הקולנוע האיראני, מת בתחילת שנת 2016 בפריז והוא בן

סרט המופת של הבמאי ערן ריקליס משנת 2004, מומלץ מאוד, ונוח מאוד ללומדי ושוחרי השפה הערבית המעוניינים לתרגל את הבנת

כנראה שהקטאיף הוא המאכל המזוהה ביותר עם סעודות האפטאר (שבירת הצום) של חודש רמדאן. עכשיו, כשדוכני קטאיף צומחים מדי ערב

סוד ידוע הוא כי צפייה אינטנסיבית בסדרות טלויזיה הוא מהבולטים במנהגי חודש רמדאן. למי שלא טרח להתעדכן, אף אחד כבר

מסתבר שלצד המאכלים המסורתיים, תופס ממרח שוקולד השחר מקום של כבוד בסעודות האִפטָאר (שבירת הצום) והסחוּר (טרם הצום, לפני עלות