גֻ'מהוּרִיָת כּאַן– רפובליקת כאילו

אל-אסואני לוקח אותנו למסע בחיי דמויות בעלות תפקיד חשוב ברגעים ההיסטוריים של מצרים. הוא מתאר דמויות חזקות העומדות בפני המהפכה ותפקידם להכשילה בכל מחיר, דמויות המייצגות את מוסדות המדינה, שאינם מהססים לבצע את הפשעים הנוראים ביותר כדי לשמר את מעמדם ומתנגדים לשינוי בכל האמצעים העומדים לרשותם.

דמות כזו היא דמותו של האלוף עלואני איש המודיעין הדתי. הוא מסור מאוד לערכי האסלאם אך מסור באותה מידה לעינוי מתנגדי המשטר. הוא תליין גדול ודתי מאוד. דמות נוספת המסמלת את דיכויה של המהפכה היא אלשיח' שאמל, המשתייך לתנועה הסלפית. השיח' חובר לאנשי עסקים עשירים לשם "רצח" המהפכה דרך הקמת ערוץ המשדר "שקרים" ו"פייק ניוז" על המתנגדים למשטר, את האחריות על משימה זו לוקחת על עצמה העיתונאית הדתית העלובה נורהאן.   

אל מול הדמויות הנ"ל נמצא גם את הדמויות הצעירות אשר מובילות את המהפכה וחולמות על שינוי, דמויות המסמלות את תקוותה של מצרים.

נמצא את זינאתי, מורה לאנגלית הנמצאת בעיצומו של מאבק עם משפחתה, עם בית הספר בו היא מלמדת ועם החברה בה היא חיה. נמצא את מאזן המהנדס, ואת השחקן אשרף המגיע ממשפחה אמידה ומתאהב במשרתת שלו, אכראם.      

הכתיבה של אל-אסואני עסיסית ועשירה בפרטים, וסגנונה מביא את הקורא לחוש כמו צופה בסרט קולנוע. הדמויות קמות לחיים ולקורא נדמה כי הוא מכיר אותן היטב, יחד עם כל נבכי אישיותן.גם מי שלא מכיר את אל-אסואני ואת דעותיו הפוליטיות יכול לזהות בנקל מקריאת הספר כי הוא ממתנגדי המשטר ותומך נלהב של המהפכה ורעיונותיה.מבקריו השמרנים של אל-אסואני טוענים כי חיבוריו מתאפיינים בעיסוק מוגזם במין ובתיאורים מיניים, וזאת באופן סתמי ומבלי שהדבר תורם להתפתחות העלילה או לאפיון הדמויות.  לסיכום: שווה קריאה בהחלט. הן בזכות המציאות שהוא משקף, הן בזכות סגנון הכתיבה הסוחף, ולמרות סיומו החיוור וחסר המעוף, שאינו הולם, לדעתי, רומן בסדר גודל כזה. נראה כי אל-אסואני תיעל את כל מאמציו וכשרונו לחלקו הראשון של הסיפור ולתיאור הדמויות, והתעייף לקראת הסוף.