לכבוד החורף וסערת השלגים שפקדה את ירושלים (והשאירה את משרדנו ללא חשמל במשך ארבעה ימים תמימים), כמה מילים על חורף בערבית;
ככלל, בערבית המדוברת, כל מה שקורה בטבע – מזג האוויר, עונות השנה, חלקי היממה וכו', מיוחס לעולם (דניא), למשל: אם חושך בחוץ: א-דִّניַא עָטמֶה; אם הגיע האביב: א-דִّניַא רָבִּיע; כאשר חם בחוץ: א-דִّניַא שוֹבּ. כך גם בענייני חורף:
כשחורף (או גשם) בחוץ: א-דִّניַא שִתַא <העולם חורף \ העולם גשם>.
כשיורד גשם: (-/+א-דִّניַא) בִּתשַתִّי (בדרך כלל, לפעמים..) או עַמ-בִּתשַתִّי (עכשיו). מדוע הפועל בצורת נקבה? כי ירידת הגשם מיוחסת ל-דִניַא, גם אם המילה לא מופיעה במשפט. ואפשר גם: א-דִّניַא בּתִשְתִי (כמו בּתִחכִּי).
ואתמול? שַתַّת א-דִّניַא או: אתְשַתַّא
ומה אומרים כשהגשם חזק? (א-דִّניַא) בִּתשַתִّי קֻרוּד <העולם ממטיר קופים> (בחלק מהאזורים, לא כולם מכירים).
ובירושלים, לפני כמה שבועות, ירד שלג: אַתלַגַ'ת א-דִّניַא <השתלג העולם>, אבל בירושלים, לרוב, א-תַّלג' מַא בּימסֶכּש <השלג לא תופס>
וכאשר הקור כבד מאוד, אפשר לשמוע אנשים אומרים: א-סַّקעַה בּתקֻץّ אלמֻסמָאר <הכפור חותך מסמרים>.
עוד על מזג האוויר בערבית: לדבר ערבית כרך ד' עמ' 99-101
