מאת שלומי דסקל
הבחור הצעיר שישב מולי דיבר בשטף ובהתרגשות. ניכר היה שחשוב לו לספר לי את תלאות נסיעתו באותו היום מביתו בבית חנינא למרכז ירושלים. "עליתי לאוטובוס, התיישבתי ואז פתאום עלה מתנחל" הוא אמר. השימוש במילה "מתנחל" ובערבית מֻסְתַוְטֵן (مستوطن) הפתיע אותי, לכן עצרתי את שטף דיבורו ושאלתי "איך ידעת שהוא מתנחל?" הוא ענה מיד "מה זאת אומרת, הוא חבש כיפה".
פעמים רבות עולה השאלה איך אומרים בערבית מדוברת "דתי". בדיקת הנושא תגלה שבדומה למונחים רבים בשיח בן-זמננו, גם כאן יש משולש כוחות שחברים בו פוליטיקת הזהויות, השפה והסכסוך הישראלי-פלסטיני. בד"כ כשמדובר במאמין המוסלמי ישתמשו לרוב במילה מִתְדַייֶן או בצורת ההגייה הקרובה יותר לשפה הספרותית מֻתַדַייֶן (متديّن). במרכזו של המונח נמצאת המילה "דִין" (دين), שפירושה "דת". לעיתים גם ישתמשו בצורה הזאת ביחס ליהודי דתי. בשפה המדוברת נמצא מילה ייחודית לתיאור יהודי-דתי, ובמיוחד חרדי, וזוהי המילה סִכְּנַאג' (سكناج). ניתן להניח כי מקורה של המילה הזאת נעוץ בימי הישוב הישן; באותם הימים לא היה פער חזותי בין תושבי הארץ היהודים והערבים. יתר על כן, דתיותם של הראשונים הייתה חלק מזהותם הכללית, ובכך הם דמו לאוכלוסייה הערבית המקומית. לעומת זאת היהודים האשכנזים, שהגיעו זה מקרוב לארץ ישראל ממזרח אירופה, היו חריגים בלבושם, במיוחד הדתיים שבהם. ברבות הזמן דבק השם סִכְּנַאג' ביהודים דתיים באשר הם. בניגוד למונח הראשוני, הפעם מקור המילה בשיח הפנים-יהודי, קרי מקום מוצאם של היהודים (ארצות אשכנז).
הגעתם של מתיישבים יהודים לארץ ישראל והתיישבותם בה הובילו לכניסת מילים חדשות לשיח המקומי דוגמת: "התיישבות", "יישוב"/"שובים" ו-"מתיישבים". בשפה הערבית אין מילים שפירושן זהה למילים אלו. כדי לציין יישוב או מקום יישוב, שאינו בהכרח עיר, ישתמשו במילים בַּלַד/בַּלְדֶה. השינויים הגיאו-פוליטיים הנ"ל הובילו לחידושים לשוניים, ובמסגרתם נכנסה לשיחה המילה אִסְתִעְמַאר (استعمار). חשוב לציין כי מונח זה לא יוחד רק להתיישבות היהודית אלא לכל התיישבות לא-ערבית במזרח התיכון. במילים אחרות, "קולוניאליזם". שינוי ייחודי יותר התרחש לאחר מלחמת ששת הימים, שבעקבותיה הצטרפו לשיח מילים חדשות: "התנחלות" ובערבית אִסְתִיטָאן (استيطان), "התנחלות"/"התנחלויות" מֻסְתַוְטֵָנה/מֻסְתַוְטָנאת (مستوطنة, مستوطنات) ו"מתנחלים" מֻסְתַוְטֵֵנִין (مستوطنين).
רגע של דקדוק: בשני המקרים מדובר במילים שמתבססות על הבניין העשירי אִסְתַפְעַל שמציין בין היתר את השאיפה "לחשוב משהו כ…". בַּפּועל "אִסְתַוְטָן" נמצאת המילה "וַטָן" שפירושה "מולדת". לפיכך פירוש הפועל הנ"ל הוא "לבקש לראות בחלק אדמה מולדת" או "להפוך קרקע למולדת". קרי, המילה על הטיותיה השונות מעידה על תהליך מלאכותי ולא-טבעי. בעוד שהמילה "אסתעמר" ונגזרותיה משמשות פחות בשפה המדוברת היום-יומיות ונפוצות יותר בשפה המשכילית, קרי בשפת כלי התקשורת ובמחקר האקדמי, הרי ש-"אסתיטאן" ונגזרותיה קנו להן אחיזה בשפה היום-יומית. יתר על כן, הסוציולוגית הונידה ע'אנם (هنيدة غانم) מסבירה כי מונח זה יוחד להתיישבות הישראלית בשטחי הגדה המערבית בלבד.
כפועל יוצא ניתן להבחין כי בשנים האחרונות בשיח הפלסטיני התהווה קשר בין המילה "מתנחל" למילה "דתי". מכיוון שחזותם החיצונית של חלק ניכר מתושבי ההתנחלויות היא דתית, נוצר זיהוי לשוני חד משמעי בין השניים; "מתנחל" הוא "דתי" ולהיפך – "דתי" הוא "מתנחל". בהמשך לכך, המילה "מֻסְתַוְטֵֵנִין" הופכת למונח המרכזי לתיאור יהודים דתיים בנקודות עימות עם החברה הערבית. כלומר, הסוציולוגיה והגיאו-פוליטיקה חברו להן יחדיו והשפיעו על השיח. לכן, כאשר יהודים דתיים עולים להר הבית פעמים רבות נראה כי בתקשורת הערבית באזורנו יכנו אותם "מתנחלים". השגריר האמריקאי בישראל, דיוויד פרידמן, זוכה גם הוא לתואר זה, אף על פי שהוא אינו מתגורר מצידו המזרחי של הקו הירוק, וגם אותו בחור צעיר בסיפור שבו פתחתי, יישם את החיבור בין השניים.
שתי הערות לסיום: כיום שתי המילים אסתיטאן/אסתעמאר על הטיותיהן השונות נושאות מטען שלילי מובהק. לכן די מפתיע לגלות אותן על שלטי הכוונה ברחבי המדינה כמו למשל השלט המופיע בתמונה. שימו לב לשימוש במילים הטעונות פוליטית בערבית ובאנגלית.