בדיוק לפני ארבע שנים העלתה חברת "שוקולד השחר" לרשת פרסומת מיוחדת לרגל חודש הרמדאן. למי שצפה בה זכור הדיאלוג המשעשע בין השחקנים ע'סאן עבאס וחנאן אל-חלו, שבו השניים מזכירים את שלל מסורות החג ומנהגיו: ה-סְחוּר (הארוחה שלפני תחילת הצום), ה-מְסַחַרָאתִי (המשכים את האנשים לארוחה המפסקת) המפגשים המשפחתיים, הבילויים בלילות רמדאן וכמובן אכילת "שוקולד השחר" (מי שעדיין לא צפה בפרסומת, מוזמן לעשות זאת כאן). אחד המושגים שעלה באותה שיחה היה "תותח רמדאן"; מדובר במנהג לירות בתותח לציון תחילת יום הצום וסיומו. בניגוד לרוב המנהגים, ולמרות מה שהוצג בפרסומת, תותח רמדאן הוא מסורת שכמעט נעלמה מנוף ארצנו, בעיקר מסיבות פרקטיות: מי מסוגל להחזיק תותח ולתחזקו? מי זקוק היום לתותח על מנת לדעת שהגיעה השעה לאכול או לצום?
יש הטוענים כי מסורת הירייה בתותח רמדאן החלה בתקופת הממלוכים, כשאחד הסולטאנים במדינה הממלוכית קיבל במתנה תותח והחליט לירות בו על מנת לציין את תחילת צום הרמדאן. לאזורנו המנהג הגיע בסוף המאה ה-19, כלומר בתקופה העת'מאנית, ואת האחריות על ירי התותח בירושלים קיבל מהעת'מאנים בן העיר חאג' אמין צנדוקה. את התפקיד המשיך למלא בנו יחיא, וכיום מי שאחראי על הירי הוא רָגַ'אי סנדוקה (رجائي صندوقة) דור שלישי לתותחנים. רג'אי, שעיסוקו המרכזי הוא משחק, שומר בקנאות על התפקיד שירש מאבותיו ומדי חודש רמדאן הוא מתייצב פעמיים ביום למשמרתו על גבעה בבית הקברות אל-מֻגַ'אהִדִין, ברחוב צלאח אל-דין במזרח ירושלים.
הירי של בני משפחת סנדוקה בתותח הוא הדבר היחיד שנותר מהמסורת העת'מאנית המקורית: התותח העות'מאני הוחלף בתותח ירדני, שגם הוא כבר אינו פעיל, שכן במהלך האינתיפאדה הראשונה (סוף שנות השמונים) אסרה ישראל על שימוש של אזרחים בחומרי נפץ. כתוצאה מכך הופסק הירי בתותחי רמדאן בערים רבות בישראל גדה. בירושלים בני משפחת סנדוקה סירבו להיפרד מתפקידם, ובשם השמירה על המסורת הם התגמשו ועברו להשתמש בזיקוקין די-נור, אם כי על מנת לשמור על מראית עין הם מצמידים את משגר הזיקוקים לתותח.
כמו דברים רבים בירושלים, גם תותח רמדאן מביא עימו מתחים שסובבים סביב שני צירים ונכרכים זה בזה: הראשון הוא הרצון לשמור על המסורת מול תהליכים מודרניים. הציר השני הוא המתח הפוליטי. על מנת להמשיך במסורת הירי משפחת סנדוקה נדרשה להכפיף את עצמה לאישורי המדינה ולפיקוח. רג'אי, שמאחורי משפחתו היסטוריה של 120 שנות ירי בתותח, נאלץ לעבור הכשרה והסמכה לירי זיקוקים ממפקח ישראלי. בנוסף, מכיוון שמדובר בירי זיקוקים בשטח ציבורי, משטרת ישראל קבעה היכן ימוקם התותח והיורה נדרש לדווח למשטרת ירושלים ולקבל את אישורה כל פעם לפני שבכוונתו לירות. באחד מהסרטים הרבים שנעשו על התותח נראה המפקח הישראלי מסביר למצלמה כי הוא מלמד את בני המשפחה כיצד לירות, ובני המשפחה מגיבים בזלזול לדבריו – הוא ילמד אותנו איך יורים בתותח רמדאן?
האם גם במאה ה-21 תושבי ירושלים המזרחית עדיין מחכים לקולו של התותח, גם אם אין מדובר כלל בתותח? לבני משפחת סנדוקה התשובה לשאלה ברורה; רג'אי כבר הכשיר את בניו לתפקיד, על מנת שהמסורת לא תיפסק ושרשרת היורים לא תיקטע.