מאת חיה סימקין
בכל רחבי העולם יש לינשופים ודורסי לילה אחרים מקום חשוב בתרבות, בפולקלור ובאמונות העממיות. הינשוף עם עיניו הגדולות ומעופו החרישי משך מאז ומתמיד את תשומת ליבו של האדם. יש תרבויות שבן סימל הינשוף חוכמה ומעלות טובות ויש תרבויות, כמו התרבות האסלאמית, שבהן נתפס הינשוף כמבשר רע.
האמונה העממית האסלאמית מייחסת לינשוף תכונות שליליות. הוא חוטף ילדים בשנתם וגופו הוא משכן לשדים מזיקים. על פי טקסט עתיק, הינשופה מטילה שתי ביצים, שאחת מהן עלולה לגרום לנשירת שיערו של אדם בעוד שהביצה השנייה עשויה להצמיחו מחדש.
קיימת אמונה האומרת שכאשר אדם נרצח ולא נמצא מי שייקום את דמו, נשמתו מקוננת ובוכה – אל סאדה, ינשוף המוות, ניצב על קברו ואינו חדל להשמיע קולו עד אשר ימצא מי שייקום את דם הנרצח.
על פי אמונה אחרת אם נקרה ינשוף על דרכם של לוחמים היוצאים לקרב, עתיד הקרב להיות עקוב מדם. ינשופים ממלאים תפקיד גם בחלומות. אם אדם חולם על ינשוף, אך אינו שומע את קולו, זהו סימן טוב, אך אם הוא בחלומו את קולו של הינשוף, מצפה לו יום נורא.
אדם המרבה להתלונן ולקונן, משווים אותו לינשוף. באלג׳יריה מאמינים שאם מניחים עין של ינשוף בידה של אישה ישנה, היא מגלה מיד את כל סודותיה. במרוקו מאמינים שקולו של הינשוף הורג ילדים, אבל אם עונדים מסביב לצוארו של הילד עין של ינשוף, היא מגנה עליו מפגיעתה של עין הרע. בעיר טנג'יר מכונה התנשמת הלבנה בשם 'מגדת העתידות של השטן'. בעולם הערבי בכלל נהוג להשוות אנשים מכוערים או אכזריים, ובמיוחד נשים, לינשופים. אם רוצים להעליב אישה, אומרים עליה שהיא נראית כמו ינשופה: شكلها زي البومة (שִכּלהַא זַי אל-בּוּמֶה). אדם המבשר בשורות רעות או נראה זועף, אומרים כי יש לו "פרצוף של ינשוף". מכשפים עממיים באיראן משתמשים בחיצים שחודם עשוי מציפורניו של אדם מכושף כדי להרוג ינשופים, משום שלפי האמונה העממית, לא ניתן להרוג אותם בחיצים רגילים.
יש סיפור על מלך פרסי ששמע פעם אחת בעת שעמד לעלות על משכבו, קולות ינשופים "אם בשורתכם טובה היא," אמר המלך, "מי יתן ותזכו לחסדי אללה. אך אם רעה בשורתכם, מקוללים תהיו לנצח."
זמן קצר אחר כך נודע למלך שבנו נרצח. כשיצא לנקום את דמו מיד רוצחיו, נקרה על דרכו תרנגול שניסה להגן על רעייתו התרנגולת מפני נחש. המלך סייע לו להרוג את הנחש ואחר כך העניק לתרנגול חיטה. התרנגול הזמין את התרנגולת בתנועת מקור לאכול ראשונה ולא אכל בעצמו אלא לאחר שהתרנגולת סיימה לאכול. המלך היה מרוצה מהתנהגותו של התרנגול והתייחס לאירוע כסימן מבשר טוב. בהמשך אכן עלה בידו להרוג להרוג את רוצחי בנו.
הסיפור מלמד אם כך את השומע על ההבדל בין ציפור רעה לציפור טובה.
נטייתו של הינשוף לקנן בחורבות, גרמה לאנשים להאמין שאם רואים ינשוף ליד ביתו של פלוני הוא עתיד למות תוך זמן קצר וביתו יהפוך לתל חורבות. בכל מדינות ערב נפוצים ביטויים כגון: اتبع البوم يوديك الخراب” – עקוב אחר הינשוף והוא יובילך לחורבן. ביטוי זה מופיע לראשונה בכתביו של אבו אל-פרג׳ אל-איספהני (967-867) . כוונת הביטוי היא שמי שעושה מעשים מושחתים, סופו להגיע לחורבן.
נסיים בסיפור סוּפִי המייחס לינשוף דווקא תכונות חיוביות.
אל מלכּ סולימן, הלא הוא שלמה המלך, החכם מכל אדם, ידע שפת חיות ועופות. פעם אחת אמרו הציפורים למלך: "הינשוף הוא עוף מוזר. הוא מעדיף חורבות על פני עצים. כשאנו שואלות אותו מדוע, הוא רק משיב: 'הוא! הוא!'. ברצוננו לדעת מדוע הוא נוהג כך."
קרא המלך לינשוף והציג בפניו את שאלתן של הציפורים. כשהמלך שואל, גם ינשוף אינו יכול שלא להשיב. "אדוני המלך," אמר הינשוף, ""אני מנסה להתרכז אך ורק בבורא עולם, על כן אני מתרחק מחברתן של יתר הציפורים ומתבודד בחורבות שקטות ונידחות. אני מתעופף אך ורק בלילה כדי שלא יסיחו את דעתי. כששואלים אותי על כך, אני משיב להן 'הוא! הוא!' כי הבורא הוא הוא העיקר, ואליו צריך לשאוף כל יצור."
