פרופ' מיכאל וינטר מהחוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת ת"א הלך לעולמו בראשית החודש. שלומי דסקל נפרד ממנו:
"קורס אחד הפריד ביני לבין סגירת מערכת הלימודים בשנה האחרונה ללימודי התואר הראשון. אבל מעשה שטן, כל הקורסים שרציתי לא הסתדרו במערכת השעות. הימים היו ימי טרום שלוט האינטרנט על האקדמיה. באותם הימים נאלצו הסטודנטיות והסטודנטים לאשר את מערכת השעות באופן אישי, פנים אל פנים, אצל יועצ/ת החוג. באותם הרגעים שתיארתי לעיל ניכר היה שהייאוש הולך וגובר בשני הצדדים, אצלי ואצל יועצת החוג. ואז, כאילו משום מקום, הציעה לי היועצת את הקורס "משטר חברה ותרבות בסולטנות הממלוכית" של פרופ' מיכאל וינטר. הסתכלתי אליה בפרצוף מוכה הלם; מה לי ולממלוכים? יתר על כן, פרופ' וינטר לימד את הקורס הנ"ל בימים רביעי וחמישי בשעה שמונה ושלושים בבוקר. יום אחרי יום ממלוכים על הבוקר? "קח את הקורס הזה" אמרה והוסיפה "אתה לא תצטער". היא כל-כך צדקה.
ביום הראשון הגענו כ-30 תלמידים חצי-רדומים לשיעור הראשון. פרופ' וינטר, שכבר אז לא היה עול ימים, נכנס לכיתה וללא הקדמות מיותרות מיד החל ללמד. לא עבר זמן קצת וכולנו נשבינו בקסמי הממלוכים. לא רק בגלל מעשי האחרונים אלא בעיקר בגלל פרופ' וינטר. החוקר המבריק והמרצה המרתק סחף אותנו אחריו לאורך מאות שנות היסטוריה. חווינו יחד איתו את היעלמות השושלת האיובית ואת התבססות הממלוכים בשלטון. עברנו ביחד את שלבי חניכתם ואימוניהם של העבדים (בערבית – מַמְלוּכּים) שנלקחו ממרחבי מרכז-אסיה (טראנס-אוקסניה) והובאו אל אזורנו. התקדמנו ביחד איתם בתהליך הפיכתם לחלק מהחברה בלבאנט (בּלַאד אל-שאם) ובמצרים ובהמשך לשליטי האזור. בשיעורים האלה הרגשנו כאילו אנו לוחמים עם בַּיְבַּרְס בקרב עין גַ'אלות (עין חרוד של ימינו) ועוצרים את המונגולים; שמחנו כשאבּן קַלַאוּן חזר לתפקיד הסולטאן, לאחר שהודח ממנו בהפיכה; החזקנו אצבעות לסולטאן קאיתבּאי, שיצליח לשקם את הסולטנות (והתאכזנו קשות כשנכשל בכך). צילומים מתוך הכרוניקות של אבּן תַעְ'רִיבִּרְדִי ואבּן איאס, כותבים בני המאה ה-15, עברו בינינו כאילו היו עיתונים יומיים ושמות של מפקדי צבא ושרים ממלוכים התגלגלו על לשוננו כאילו היו קצינים בצה"ל וחברי ממשלה בישראל.
על המלאכה הזאת ניצח פרופ' מיכאל וינטר, שבחוכמתו, נעם הליכותיו ובעיקר בצניעותו הצליח לסחוף אותנו למחוזות הללו מרחק מאות שנה אחורה. לאורך כל הדרך ניכרו בו רוחב ידיעותיו האישיות לצד חלוקת כבוד לקודמיו, הפרופסורים איילון ואשתור, אותם הרבה להזכיר בשיעורים. פרופ' וינטר לא נחשב לאחד ה"מרצים הכוכבים", שמרבים להתראיין בכלי התקשורת, וסטודנטים, מצידם, נאבקים על מנת לזכות במקום בשיעוריו. אולם עבורנו הוא היה כוכב נוצץ. העדות לעניין שהוא יצר אצל תלמידיו באה לידי ביטוי בעובדה הפשוטה והמוכרת לכל סטודנט/ת – הנוכחות. למרות שהוא לא הקפיד על בדיקת הנוכחות בקורס, לכל אורכו, בכל יום רביעי וחמישי, כיתתנו הייתה מלאה.
בי"ב באלול, הראשון בספטמבר, הלך פרופ' מיכאל וינטר לעולמו. על האובדן והצער על לכתו ינחמו הזכרונות הנעימים מההזדמנות ללמוד אצל מורה מיוחד זה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים."
