היאוש בטהראן לא נעשה יותר נוח

מאת אלכס גרינברג

המצב באיראן בכי רע. מגפת הקורונה ממשיכה להשתולל ולהפיל קורבנות, כאשר האומדן האחרון עמד על 21,000  מתים. אמנם המומחים לא החליטו עדיין אם מדובר בגל שלישי או בסיומו של הגל השני, אך המציאות היא כי לא היה שום פסק זמן. הכלכלה הולכת מדחי אל דחי בעוד שום שיפור לא נצפה באופק, בעוד ההנהגה ממשיכה לשדר 'עסקים כרגיל' והמנהיג עלי ח'אמנהי יוצא מדי פעם בהכרזות רגשניות ואופטימיות שמעלות ספק זעם ספק בוז. לאחרונה ח׳אמנהאי פרסם צו האוסר על ייבוא מכשירי אייפון, העוינים את האסלאם, והרחיב את הדיבור על שבחי ״כלכלת ההתנגדות״, קרי התפיסה לפיה איראן יכולה להתקיים ולהתפתח ללא תלות בעולם וגם תחת סנקציות. תפיסה זו מקובלת בחוגים די נרחבים של שמרנים איראניים, הסבורים שצרותיה הכלכליות של איראן לא נובעות מהסנקציות אלא הן ביטוי של בעיות פנימיות.

לכאורה בעמדה זו של השמרנים יש לא מעט מן הצדק מאחר שאכן הבעיות העיקריות של איראן הן לא הסנקציות האמריקניות אלא בעיות מבניות ומושרשות כגון העדר מנהל תקין, אי יעילות ושחיתות הפושה בכל מקום ובכל הרמות בבחינת כל ראש לחולי וכל לבב דווי. הסנקציות בהחלט מחמירות את הקשיים, אך אינן יוצרות אותם יש מאין.

תפיסה זו לא מבקשת להציג אסטרטגיה אלטרנטיבית אלא רק ניתוק מהמציאות. השמרנים זכו ברוב בפרלמנט ומנסים להיאבק בכל כוחם נגד ממשלת הנשיא חסן רוחאני, על אף שאין לו כח של ממש ללא אישורו של המנהיג עלי ח׳אמנהאי.

פרופ׳ סאדר זיבאכלאם, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת טהראן העניק ראיון לכמה כלי תקשורת ומתח ביקורת קשה על הנרטיב שהשמרנים מנסים לבנות ולפיו המתונים (כמו הנשיא רוחני) והרפורמיסטים הם שנושאים באשמה בלעדית למצב הכלכלי הקשה. זיבאכלאם, שלא פעם התבטא נגד הכחשת שואה ונגד שנאת ישראל וארצות הברית לא חסך את שבט הביקורת גם הפעם וסיכם את כל מה שהמשטר מנסה להסתיר.

ראשית, ארבעים שנה לאחר המהפכה איראן לא רק שלא התקדמה אלא שהיא נסוגה לאחור, לפי כל המדדים: הן במדיניות החוץ והן במדיניות הפנים. עם זאת עיקר הבעיה לדעתו אינו בכלכלה. זיבאכלאם את עיקר הבעיה באי השתתפות האזרחים בניהול המדינה. הבחירות האחרונות לפרלמנט שהתקיימו בפברואר השנה הראו שרק שליש מהבוחרים הרשומים הגיעו לקלפי, מה שמצביע על אפתיה חברתית ועל אכזבה בקרב אחוז ניכר מבין האזרחים. סימן נוסף של ניכור האזרחים מהמדינה הוא ההגירה שרק הולכת וגדלה: די לראות את התורים האין סופיים ליד שגרירויות זרות של מדינות המערב, מקום שם מצטופף כל מי שמוכן להגר מארצו תוך כדי שימוש בכל אמתלה אפשרית- אנשים אלה איבדו אמונה באפשרות לחיים טובים יותר באיראן.

זיבאכלאם סבור כי על מנת לברר עד כמה האזרחים מרוצים או מאוכזבים מהמתרחש בארצם, אין מנוס מביצוע סקר בקנה מידה רחב. מובן אבל שזו משאלה עקרה, כי משאלים כאלה לא מתקיימים באיראן. גם זיבאכלאם בעצמו אמר שאין בכך טעם, אם השמרנים יתחילו מיד להתנער מאחריותם למצב. הם שוב יטיחו אשמה בליברלים שיזמו רפורמות ללא הצלחה.  השמרנים לא מוכנים להכיר בחומרת המשבר, לדעת החוקר, לא רק בגלל הנוקשות האידיאולוגית שלהם (לרבות ססמאות מוות לישראל ולארה״ב, תכנית הגרעין ותקציב בטחון המתנפח ללא גבול) אלא בעיקר היות שהם אינם מוכנים להפנים עד כמה המצב חמור. במקום זאת הם עסוקים רק בהעברת האשמה לאחרים.

בינתיים, כצפוי, הציבור הרחב לא קונה את התעמולה של השמרנים. המחאה החברתית באיראן נמשכת בעצימות שונה ועולה כל פעם מחדש: שביתות בכמה מפעלים לעיבוד נפט בח'וזיסטאן בדרום איראן, במרכז התעשיה הגדול אראק, שם הפועלים לא קיבלו משכורת מזה שנה,  נהגי תחבורה ציבורית באורומיה שבתו גם הם, ודרישה שחוזרת בהפגנות היא תשלום דמי אבטלה בעקבות הקורונה. כרגיל, העובדים הזוטרים נושאים בנטל בעוד מנהלים בכירים מחכים להעלאת משכורתם.

גם הסקרים שכבר נערכו מצביעים על חומרת המצב באיראן. המרכז למחקרים סוציאליים של סטודנטים איראניים עורך סקרים מוזמנים במטרה להצביע על תהליכים סוציו-אקונומיים שונים המתרחשים במדינה. אחד הסקרים האחרונים הנראה שיותר מ-8% מהמשפחות איראניות לא צרכו בשר אדום במשך שנה. מספר זה עולה ב-3.5 על המספר מהשנה שעברה. מהסקר עולה גם ש 14.4% מהמשפחות האיראניות אכלו בשר רק כמה פעמים בשנה האחרונה,  בעוד 40.2% מסרו שהם צרכו בשר רק פעם בשבוע בשנת 2019. בסופו של דבר רק 4.3% מהנשאלים אמרו שהם אכלו בשר כל יום, על רקע עלייה מתמדת של מחירי הבשר.

 המשבר כל כך חריף עד כי קולות המחאה מסתננים לכלי תקשורת רשמיים שמשמיעים ביקורת גם הם, חוויה שלפני שנה היה קשה לדמיין.  אחת הבעיות הקשות נובעת ממשבר הקורונה באיראן: ישנו קושי לתקצב אמצעים רפואיים כולל בגדים מיוחדים, מסכות ותרופות. תוך כדי דיונים בנוגע למציאת הדרך למימון אמצעי המיגון הדרושים, עולה מפעם לפעם רעיון לפיו הגיע זמן לתבוע דין וחשבון מארגונים הפטורים ממס. ההאשמות מוטחות בקרנות שונות (קרן= בוניאד) שהוקמו לאחר המהפכה ונהנות מחופש פעולה כלכלי, פטור ממס והעיקר: שום דין וחשבון ושקיפות.  חלק מה'בוניאד'ים שייכים למשמרות המהפכה ומהווים אחוז ניכר מ'כלכלת הצללים' הלא רשמית של איראן. אילו כל הארגונים הרשמיים למחצה האלה היו נרתמים לעול הכלכלי שנוצר עקב הקורונה המצב היה משתפר רבות:  אחת הקרנות האלה היא ״קרן הנדכאים״ (בוניאד-י מוסתזעפין״). זוהי הקרן הוותיקה ביותר, היא הוקמה בפברואר 1979 מיד לאחר המהפכה, והיא הוקמה בהתחלה מהרכוש שהופקע ממשפחת השאה מהמד רזה ומהאליטה הכלכלית של שושלת פ׳הלוי. התקציב של הקרן מוערך בכ-10% מתקציב המדינה באיראן. יש לקרן חברת תעופה משלה, ספינות ומרכז אשראי. בניהולה נמצאות עוד כ-400 חברות בתחומים שונים מחקלאות עד תעשייה. ה'מדינה בתוך מדינה' הזו לא חייבת בשום שקיפות ונשמעת לעלי ח׳אמנהאי לבדו.

על רקע זה בא הראיון של חבר הפרלמנט עלי תוכלי לעיתון הליברלי 'אעתמאד', בו הוא קבל על כך שמשרדו של ח׳אמנהאי מתחמק מהודאה בעובדה שהשחיתות פושה בקרן זו. תוכלי הוסיף כי לפני מספר שנים הוא נפגש בפגישה אישית עם המנהיג והדגיש בפניו את חשיבות חופש מידע לציבור, לגבי כל מה שמתרחש במדינה למעט סוגיות הבטחון והאסטרטגיה. לדברי חבר הפרלמנט, 90% מהמסמכים במשרדי הממשלה מוגדרים כמסווגים. עוד הוא הוסיף שהוא הקים צוות של כלכלנים שחיברו מסמך אשר מציע אמצעים מפורטים למאבק בשחיתות, אלא שמשרדו של המנהיג (בית-י רהברי, המקבילה האיראנית של של משרד רה״מ בישראל, הגוף שמקבל החלטות אסטרטגיות) בלם את היוזמה ודאג שהמסמך לא יגיע לידי המנהיג. יצוין שתוכלי הוא חבר פרלמנט ״סטנדרטי״, כלומר הוא נמנה עם השמרנים וקשה לתייג אותו כרפורסיסט. בהקשר של תרבות הנימוס האיראנית, לעולם לא מתקיפים אדם ישירות אלא מפזרים רמזים הברורים לכל. כך גם בראיון זה: הוא לא מאשים חלילה את המהניג ישירות אלא מאשים את שומרי הסף שמסתירים ממנו מידע חיוני או שפשוט מטעים אותו.

גם כך וגם כך ברור שזוהי ביקורת קשה ביותר על המנהיג עלי ח׳אמנהאי. היא קשה ומעניינת אף יותר משום שאין כאן אי הסכמה אידיאולוגית אלא האשמת ההנהגה הקיימת בשחיתות- מעשה אמיץ בהחלט. עם זאת, הראיון של תוכלי בתוספת לראיון של זיבאכלאם מצביעים לא רק על אומץ אישי אלא גם על כך שהמצב באיראן הופך בהדרגה לבלתי נסבל גם לאזרחים שבדרך כלל לויאליים לגמרי למשטר הקיים.