מאת אסף גולני
ביום רביעי 16/3/21 חגגו תושבי איראן את צ'הֹאר שַנבֶּה סוּרִי (چهارشنبه سوری, חגיגת יום רביעי), פסטיבל אש איראני קדום שמקורו זורואסתרי.
החג, גרסה איראנית לפסטיבלי אש וחגיגות סוף החורף וראשית האביב שמקובלים ברבות מהתרבויות האנושיות בכל רחבי העולם, נחגג בערבו של יום רביעי האחרון לפני נורוז (ראש השנה האיראנית, חג שמקורו גם כן זורואסטרי ואשר נחגג ביום השוויון האביבי, ב-20 או 21 במרץ).
מרכיב עיקרי בחגיגות צ'הֹאר שַנבֶּה סוּרִי הוא טקס הקפיצה מעל האש. לקראת השקיעה מתקינים כמה מדורות קטנות בשורה, זו לצד זו, ובעת שקיעת השמש מדלגים החוגגים, גברים ונשים, זקנים וטף, מעל המדורות תוך שהם מדקלמים "הצהוב שלי – אליך, האדום שלך – אלי" ("زردی من از تو، سرخی تو از من"), כלומר שהצהוב (המסמל חיוורון, חולי וחולשה) יצא מגופי וילך לאש, ולעומת זאת האדום (המסמל בריאות, חיוניות וכוח), יצא מהאש ויכנס אל גופי.
כיאה לפסטיבל אש, נפצים וזיקוקין די-נור גם הם חלק מרכזי מהחגיגות.
עוד מנהג מקובל הוא להגיש ולחלק לחוגגים תערובת של פירות יבשים ופיצוחים (בעיקר פיסטוק, אפונה יבשה וצימוקים), תערובת המכונה "פיצוחים פותרי בעיות" ("آجیل مشکل گشا").
מסורת נוספת הנפוצה בקרב ילדים ומזכירה את ליל כל הקדושים הנוצרי, היא להתחפש בערב החג, לתופף על סירים באמצעות כפות, להקיש על דלתות בתי השכונה ולדרוש ממתקים מהשכנים.
פעמים רבות אפשר לראות ברחובות, מפזזים בין החוגגים, מנגנים בתופי מרים ומחלקים סוכריות, שחקנים בלבוש אדום בסגנון מסורתי, פנים משוחות בשחור וכובע מקושט, המגלמים את הצמד חאג'י פירוז ועמו נורוז, דמויות מהפולקלור האיראני הקדום, אשר מופיעות מדי שנה בראשית האביב כדי לשמח את בני האדם.
חגיגות צ'הֹאר שַנבֶּה סוּרִי התקיימו בכל שנה ברחובות הערים עד המהפכה האסלאמית בשנת 1979, אז הכריזו אנשי הדת שעלו לשלטון כי מדובר במנהג פגאני וקיומו נאסר.
בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, בתקופת נשיאתו של ח'אתמי, החל האיסור להתרופף ונכון להיום הוסר, למעשה, כמעט לחלוטין.
בריכוזים של מהגרים איראניים ברחבי העולם (שטוקהולם לדוגמה) מתקיימות חגיגות מאורגנות וממוסדות של צ'הֹאר שַנבֶּה סוּרִי במרכזי הערים, והן מושכות קהל גדול.