רגע לפני שהקורונה עוזבת אותנו (זמנית?) והופכת להיות זיכרון עמום, ננצל את ההזדמנות להעיף מבט נוסף לעוד כמה שירים קלילים וקליטים בלהג הפלסטיני (וקרוביו מדרגה ראשונה) שנוצרו בתקופה הזאת.
הסטנדאפיסט המתוסכל
עֲדי חַ'ליפה הוא סטנדאפיסט נצרתי, שפעיל בסצינה המקומית מזה מספר שנים. בהופעותיו ניכר כי הוא מושפע מעולם הסטנד-אפ קומדי האמריקאי ומדמויות דוגמת לארי דיוויד, אנדי קאופמן, ג'רי סיינפלד ובמיוחד אלילו – דייב שאפל. ח'ליפה לא נעצר בזירה המקומית ומשתף פעולה ומופיע עם עמיתים דוברי ערבית בחו"ל. את שנת 2020 פתח ח'ליפה עם חלומות גדולים, שכללו בין היתר צילום של תכנית לנטפליקס, אבל בעקבות הקורונה הוא נאלץ לגנוז זמנית את חלומותיו. את התסכול הוא ניתב לשיר "רציתי" (כֻּנְת נַאוִי – كنت ناوي), שהחייה את להיט הסטלנים מהעבר הרחוק Because I got high של אפרו-מן.
אחד הפרויקטים שהקורונה הכריחה את ח'ליפה לשלוח למקפיא היה "שֵבּ רַאשֵד"; מדובר בזמר לא-מוצלח במיוחד, שמתפקד כאלטר אגו של ח'ליפה, והחל לזמר ולשיר במהלך שנת 2019. סגנונו של שֵבּ ראשֵד נראה כשילוב של מוסיקת הראי הצפון אפריקאית (ומכאן שמו – שֵבּ), תכנים לא-מתוחכמים במיוחד ולבוש שניתן להגדירו כ"יותר נוצץ מזה אי אפשר". עוד לפני סגר הקורונה שֵבּ ראשֵד הספיק להעלות ליו-טיוב שני שירים, אחד לרגל יום האהבה (הסרטון מגיע עם כתוביות באנגלית) והשני לרגל יום האם. כולנו תקווה שהקורונה לא תשבור את שֵבּ ראשֵד ובקרוב נזכה לאלבום מלא. למיטיבי לכת מומלץ לצפות גם במערכון שח'ליפה פרסם לקראת הבחירות המוניציפליות של שנת 2013 ובו הציג את מועמדותו לתפקיד ראש העיר, תוך חיקוי המתמודדים והבעת דאגה כנה לעתיד הדולפינים בים.
הגרסא הביתית
נישאר בנימה מחויכת ונעבור מנצרת לחיפה. הזמרת החיפאית רָנַא ח'וּרי ניצלה את הסגר המשפחתי שנכפה עלינו והקליטה בבית את השיר "שלום לקורונה" (הַלַא בְּ-אלְ-קוֹרוֹנא هلا بالكورونا). התוצאה היא שיר בקצב מסורתי, שכולל את כל מונחי התקופה: כפפות, מסכות, נייר טואלט, אלכוג'ל, זום, המחסור בביצים, בידוד, הבישולים האינסופיים (נסו להפסיק לזמזם את הפזמון: אנחנו קוצצים, קוצצים, קוצצים – נֻפְרֹם, נֻפְרֹם, נֻפְרֹם) ועוד. לצידה שר בקליפ אחיה אמיר, ומלווים אותם בנגינה בנה סַאלֵם ובעלה דַרְוִיש דרויש, אחד המוסיקאים הצעירים, המעניינים והמוכשרים בישראל. בקליפ הוא מנגן בקליפ בבוזוקי, כלי נגינה שבשנים האחרונות נכנס יותר ויותר למוסיקה המקומית בשפה הערבית. מילות השיר די פשוטות וברורות, אבל ההקלטה הביתית קצת מקשה על השמיעה וההבנה. השיר מלווה בכתוביות בערבית, שמקלות על המלאכה.
בנימה צינית
אַמַל עַכְּוַש (أمل عَكْوَش ) זמרת לבנונית ממוצא פלסטיני, ידועה כמבצעת של שירים פלסטיניים קלאסיים, ופעילה בהחייאת המורשת הערבית-פלסטינית. חשבון היו-טיוב שלה, למשל, נקרא Meiroun על שם המקום ממנו הגיעו אבותיה. מגפת הקורונה הובילה אותה למקומות יותר ציניים ואירוניים, ועם תחילת הסגר באזור היא הוציאה שיר ווקאלי בערבית ספרותית ובמתכונת ביתית בשם "העולם יסתיים עכשיו" (אל-עֲאלַם סַיַנְתַהִי אַלְאַאן – العالم سينتهي الان) . בעקבות העובדה שהעולם לא הגיע לסופו, והקטסטרופה הסתכמה עבורה בעלייה במשקל, היא כתבה וביצעה שיר חביב שנקראה בפשטות "עליתי 5 ק"ג במשקל" (נַצְחַאנֶה חַ'מְסֶה קילו – نصحانة خمشة كيلو) . גם שיר זה צולם במתכונת ביתית מצומצמת, כמעט ללא כלי נגינה. לאתגר נענה המוסיקאי הירדני-אמריקאי האני דהאשן, שצירף מיוזמתו ובנגינתו תזמורת שלמה לשיר. מומלץ להתחיל בגרסא הווקאלית ואז לעבור לגרסת התזמורת.
שירה יפה לבריאות
נישאר בפזורה הפלסטינית ונדרים לכווית. שם נפגוש את ד"ר אַרְוַא אל-שַאעֵר, רופאה ממוצא פלסטיני, שמשלבת את חיבתה לשירה ועבודתה כרופאה (או להיפך – חיבתה לרפואה ועבודתה והזמרה). הרופאה המזמרת פרסמה שני שירים הנוגעים לקורונה: לראשון קראה "עוצר" (חַדְר תַגַ'וֻל – حظر تجوّل) שבו ניסתה לעודד את מאזיניה לראות את הצד החיובי שבשהייה בבית ולהציג מה אפשר לעשות בימי העוצר; בשני "היסטריית הקורונה" (هيستريا الكورونا) לצד אזכור הנחיות הריחוק החברתי וההיגיינה גם מתחה ביקורת על העולם שמתעלם ממותם של אלפים מרעב מדי שנה, אך יצא מגדרו כשהגיעה הקורונה.
אהבה בבידוד
לסיום הפרק המוסיקלי ננטוש מעט את הלהג הפלסטיני ונעבור ללהג הלבנוני. הזמרת הצעירה שנטל ביטאר פרסמה כנראה את שיר האהבה הראשון של תקופת הקורונה, שנקרא בפשטות "בבידוד" (בּ-אל-חַגְ'ר אל-צִחִי بالحجر الصّحّي). מדובר בשיר אהבה קליל ומתקתק, שבמרכזו המשפט המוביל: "אני חושבת עליך בבידוד". כמקובל בימינו, התזמורת צורפה לשיר באמצעות הזום והתוצאה נחמדה.
ובחזרה לשגרה
השירות הפסיכולוגי החינוכי של עיריית נצרת פירסם סרטון קצר בערבית מדוברת לקראת החזרה לבתי הספר. אפשר לנחש שהבחירה בשפה המדוברת מקורה בעובדה שהסרטון מיועד לילדים ומטרתו להרגיע אותם ולגרום להם לצפות בו בנוחות. הרווח כולו שלנו (וכמובן של הילדים) מכיוון שהוא מאפשר לנו אפיק נוסף לתרגול ההאזנה לשפה המדוברת המקומית.