מאת שלומי דסקל
האם חשבתם פעם: מה בעצם אנחנו יודעים על שוארמה (או בתעתיק הערבי – שוארמא)? אוכל הרחוב הזה, שנמצא מזה שנים סביבנו וכבר מזמן הפך לחלק אינטגראלי מהזהות הישראלית, מה מקורו? האם תמיד הוא התחבר בכזאת טבעיות לפיתה וללאפה? ובכן, מצאנו עבורכם את התשובות לכל השאלות הללו!
בעבר הזכרנו כאן את הערוץ AJ+, זרוע התקשורת המקוונת של תחנת השידור "אל-ג'זירה". להזכירכם, מדובר בערוץ שפעיל ומשדר בפלטפורמות אינטרנטיות, בעיקר ברשתות התקשורת החברתיות. בערוץ אספו תחת קורת גג אחת את מיטב אושיות הרשת ויצרני התוכן (כמו שקוראים לזה היום) שמעלים תכנים מעניינים, עכשוויים, מהירים וחייבים להודות לעיתים גם מרגיזים, כפי שסיפרנו בעבר. אחת התוכניות שמשודרת בערוץ זה נקראת "אל-גַ'הְבַּד'" (الجهبذ) מונח שניתן לתרגמו לעברית כאיש שבקי בסודות, איש יודע נסתרות, בהגשת בִּשְר נג'אר. לאחרונה העלה נג'אר קטע חביב על תולדות השוארמה.
ובכן, מה אפשר ללמוד ממנו על שוארמה? ראשית, נשמע כאן תזכורת לעובדה הידועה כי השוארמה מקורה בתורכיה ואלינו היא הגיעה כנראה דרך סוריה. שנית, מדובר במאכל צעיר יחסית, רק בן 150 שנה לערך, שהחל את דרכו החל דווקא בצלחת לצד תוספות שונות. כיצד בכל זאת הוא מצא את דרכו לתוך הפיתות והלאפות? ובכן, נג'אר מציג לנו שתי תיאוריות: הראשונה מקורה בעובדה הבסיסית כי מדובר בחיבור מתבקש בין שני מוצרים זמינים במחוזותינו – בשר ופיתה. לפי התיאוריה השנייה מקור החיבור נמצא דווקא באירופה, ולא סתם באירופה אלא בגרמניה. לטענת תומכי התיאוריה השנייה, פועלים תורכים בגרמניה, שלא היה להם זמן מיותר לבזבז בהפסקת האוכל במסעדות מסודרות, פשוט הכניסו את הבשר והתוספות לפיתה. (למתפלאים על המיקום הגיאוגרפי נספר כי לפי נג'אר בגרמניה נמכרים למעלה מ-400 טון שוארמה ביום!). תהא מה שתהא התשובה, הזמינות מחד והעלות הזולה מאידך (אין צורך להשקיע במקום, בצלחות, בהגשה) יצרו אוכל רחוב קלאסי.
בהערת אפשר ללמוד מנג'אר כי באזורנו פעמים רבות אוכל שמלופף בלאפה זוכה לשם "ערוסה" (כלה) כי הפיתה הלבנה עוטפת את כל מה שבפנים. ללא ספק מינוח יפה ומושך, שמרכך את רגשות האשם של כל מי שמצא עצמו באמצע רחוב סואן אוכל שוארמה בתוך פיתה מתפרקת, תוך הטיית הגוף קדימה כדי להימנע מנהרות הטחינה הזולגים ללא רחם. בהמשך לנקודה האחרונה נג'אר מגלה לנו כי הכי טעים לאכול שוארמה כשעל הפיתה ממרח שום (ללא ספק פחות מסוכן מטחינה). כך לפחות עושים במצרים וסוריה. ולמי שתהה, לא, לא מכניסים שוארמה לבאגט. אמנם החיבור בין השוארמה לאירופה אולי יצר את השוארמה בפיתה, אבל שוארמה בבאגט אפילו לפועלים קשי יום זה חיבור לא נכון ולא ראוי!
הקטע לא קל, אבל מעניין ומחכים. מומלץ להאיט את קצב הדיבור באמצעות הגדרות מהירות הסרטון ביו-טיוב.
הערה לסיום, אנחנו לא לוקחים אחריות; המילה שוארמה מוזכרת בקטע עשרות פעמים לצד מראות ויזואליים מהפנטים. יתכן כי בעקבות הצפייה תחושו ברצון עז לרוץ לדוכן השוארמה הקרוב (או להפוך לצמחונים).