השיח' עז א-דין אל קסאם נולד בשנת 1882 בכפר ג'בלה, במחוז לאד'קיה שבצפון סוריה. התחנך על ברכי האסכולה החנפית של האיסלאם הסוני. השלים לימודי דת איסלאמיים באוניברסיטת אלאזהר בקהיר והושפע רבות ממוחמד עבדה, רפורמיסט איסלאמי, ומתלמידו של עבדה, רשיד רידא.
אלקסאם הטיף להתחדשות דתית ולהתאמת האסלאם לעולם המודרני, בכדי להכשיר את הקרקע למלחמת קודש נגד הקולוניאליזם המערבי. עם תום לימודיו שב לכפרו והתמנה לאמאם של המסגד המקומי.
בעקבות הפלישה האיטלקית ללוב העותמאנית בשנת 1911 והמלחמה שהתנהלה שם, הביע אלקסאם תמיכה במאבק הלובי ובאחת מדרשות יום השישי שנשא, הכריז מלחמת קודש בשם האימפריה העותמאנית. הוא אסף כספי תרומות למערכה הלובית וגייס מתנדבים כלוחמי קודש נגד הצבא האיטלקי, אך הרשויות העותמאניות מנעו את נסיעתם ללוב.
במלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא העותמאני בסוריה. עם התפרקותה של האימפריה העותמאנית שב לכפרו ועסק בהטפה וגיוס התושבים למאבק אלים נגד המנדט הצרפתי והבריטי במזרח התיכון.
עם התפרקות הממלכה הסורית של פייסל הראשון ב-1922, עקר אלקסאם עם משפחתו לחיפה שבפלסטינה הבריטית, שם התמנה לאמאם של מסגד אסתקלאל. הוא השתתף ביסוד אגדות הצעירים המוסלמים והיה לנשיאה ב-1934.
בהטפותיו קרא למאבק אלים נגד המעצמות הקולוניאליסטיות, אותן כינה הצלבנים החדשים, ולמלחמת קודש. פעילותו הייתה כרוכה במגע עם שכבות האוכלוסייה הנמוכות והעניות, בהן מצא את התומכים הנלהבים ביותר ברעיונותיו.
בשנות השלושים פנה בבקשות סיוע הן מאיטליה הפשיסטית והן מגרמניה, אך לא זכה לתמיכתן, ולבסוף רקם ברית פוליטית עם המופתי של ירושלים, מוחמד אמין אלחוסיני.
באותה עת יזם אלקסאם, אשר עמד בראש קבוצת פעילים חשאית שנתכנתה "אלקסאמיון", סדרת פעולות טרור כנגד ישובים יהודים, בעיקר באזור עמק יזרעאל, ובתוכן מארב ליד שער קבוץ יגור בו נהרגו שלושה מחברי הקיבוץ (אפריל 1931), ירי והרג חבר מושב בלפוריה (ינואר 1932), ותושב כפר חסידים (מארס 1932), פגיעה בתשתיות (מסילות רכבת, צינור נפט וכו'), עקירת עצים, שריפת שדות וכיוצ"ב.
מסוף שנת 1932 ועד שנת 1935, חלה הפוגה בפעילות התא המחתרתי.
במהלך שנות השלושים גיבש אלקסאם את רעיון המרד הערבי הכולל ופנה מספר פעמים לחאג' אמין אלחוסיני, ממנהיגי הפלסטינים הבולטים ביותר, אם לא הבולט והמשפיע ביותר מבין כולם, בבקשה למנותו למטיף נודד, על מנת שיוכל להפיץ את רעיון המרד בכל רחבי הארץ.
במהלך שנת 1935 העלה אלקסאם בפני אלחוסיני הצעה מגובשת להתחלת הכנות למרד. ההצעה נדחתה על ידי אלחוסיני, היות ובאותה העת האמין כי ניתן יהיה לפתור את הבעיה הפלסטינית בדרך של התדיינות עם הבריטים. אלקסאם לא נרתע מסירובו של המופתי ופנה להטפות נמרצות שנועדו לגייס צעירים ובני נוער לחידוש פעילות התאים באופן מחתרתי.
בתחילת נובמבר 1935, יצא אלקסאם בראש קבוצה בת עשרים ושלושה פעילים חמושים לאזור הרי ג'נין במטרה לקדם את רעיון המרד ולגייס פעילים נוספים מקרב צעירי צפון השומרון.
במהלך פעילותם באזור, רצחו סמל משטרה יהודי (משה רוזנפלד) באזור הגלבוע, פעולה שהביאה את השלטונות הבריטיים לנסות לאתר חברי הקבוצה. לאור החיפושים הנרחבים אחריהם, ברחו אלקסאם ואנשיו לאזור שבין שכם לג'נין.
בתאריך 19 בנובמבר אותרה הקבוצה על ידי המשטרה הבריטית ביער סמוך לכפר יעבד. כוחות משטרה גדולים, בהם גם שוטרים ערבים רבים, כיתרו את אלקסאם ואנשיו וניהלו עמם קרב ממושך, במהלכו נהרגו אלקסאם ושלושה פעילים נוספים. מרבית חבריהם נלכדו מיד או זמן קצר לאחר מכן.
אלקסאם נקבר בבית הקברות של בלד א-שיח' (נשר), ליד חיפה. הלוויתו, בה השתתף המון רב, לוותה בהתפרעויות ומעשי אלימות קשים.
ביבליוגרפיה
מ' מעוז וב' קדר, התנועה הלאומית הפלסטינית: מעימות להשלמה?, משהב"ט הוצ"ל, תל אביב 1996.
אייל יגאל, האינתיפאדה הראשונה, דיכוי המרד הערבי על ידי הצבא הבריטי בארץ ישראל 1936-1939, מערכות, תל אביב 1988.
אל-פלג צבי, המופתי הגדול, משהב"ט הוצ"ל, תל אביב 1989.
פז ראובן, התאבדות וג'האד באסלאם הרדיקאלי הפלסטיני: הפן הרעיוני, סדרת נתונים וניתוח, מרכז משה דיין, 1998.
ח' ארליך, מבוא להסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, האוניברסיטה הפתוחה, חטיבה ד', תל אביב 1987.
גמאל אל דין אפע'אני, מדע וקדמה, מתוך התרגום לאנגלית אצל: Gohn L. Esposito, Islam in Transition, New York, 1982
שמיר שמעון, תולדות הערבים במזרח התיכון בעת החדשה, רשפים, תל אביב, 1987.