מאת אלכס גרינברג
ערב הסעודית חוששת מתמורות אפשריות במדיניות של ארה"ב במזרח התיכון. חששות אלה מגוונים. אחד החששות הוא פתיחה מחדש של תיק רצח העיתונאי ג'מאל ח'אשקג'י בקונסוליה הסעודית באיסטנבול. הרצח זיעזע את העולם העיתונאי בארה"ב ועורר זעם על יורש העצר מחמד בן סלמאן. שום דבר לא מצדיק רצח אכזרי של עיתונאי, אולם הסיפור הרבה יותר מורכב מאשר הגרסה הפשוטה והתמימה המסתובבת במרחבי תקשורת המיינסטרים האמריקאיים. ח'אשקגי לא היה בדיוק עיתונאי שרק מתח ביקורת על בעיות חופש הביטוי וזכויות האדם בערב הסעודית. הוא כתב במקור בערבית, והעיתונאית האמריקאית מאגי סאלם מיטשל תרגמה את הטורים שלו לאנגלית לעיתון וואשינגטון פוסט. אותה מיטשל עובדת בארגון קטאר פאונדיישן אינטרנשיונל, ארגון שהוקם וממומן על ידי קטאר. לא במקרה, ח'אשקג'י לא כתב ביקורת בעלמא, אלא היה פה לתעמולה קטארית ושל האחים המוסלמים, שני הגורמים העוינים לסעודיה. גם בסוגיית איראן ח'אשקג'י דגל בגישה הפייסנית של האחים המוסלמים ושל קטאר. המנוח גם חטא פה ושם בציוצים אנטישמיים של ממש.
לכן צריך להביא בחשבון שכל קמפיין ציבורי נגד ערב הסעודית, במגוון תחומים, רחוק מלהיות הבעת דעה ספונטנית של דעת הקהל הדמוקרטית אלא הוא מתוזמן, ולעיתים ממומן, בידי האחים המוסלמים וכמובן קטאר וטורקיה התומכות בתנועה אסלאמיסטית זו.
החשש השני הוא הפעלת לחץ אמריקאי על סעודיה כדי להפסיק את המלחמה בתימן. תימן הפכה מזמן לאסון הומניטרי של סבל, רעב ומחלות כאשר הפצצות סעודיות פוגעות לרוב באזרחים בלתי מעורבים, ולא במורדים החות'ים. גם פה תמונת המצב הרבה יותר מורכבת מאשר הצגתה הפשטנית בכלי התקשורת, הפועלים לפי רגשות, סיפורים סוחטי דמעות ותמונות. מי לא יזדעזע למראה ילדים כחושים ומזי רעב, ועוד תחת הפצצות? המלחמה מוצגת כחסרת תועלת, מטופשת ונפשעת. הצרה עם תיאורים טעוני רגשות היא שהם לא מסבירים שום דבר, הסיבה והמסובב נשכחים לגמרי. כך אנו שוכחים שרוב המלחמות בהיסטוריה נבעו גם הן משיקולים "טפשיים" כמו כבוד לאומי ואי רצון להידברות. למרבה הצער העקרונות הנעלים של אמנות האו"ם נשארו על הנייר בלבד. בעולם האמיתי, בכל מלחמה יש שני צדדים (לפחות), לכל צד יש סיבות די טובות (בעיניו) לנהל מלחמה, וכל עוד צד אחד לא מבצע פשעי מלחמה נגד אזרחים בכוונה תחילה, קשה עד בלתי אפשרי לקבוע מי "צודקים" ומי "רעים"; מלחמת העולם השנייה היא היוצא מהכלל המעיד על הכלל.
תימן מאז ומעולם הייתה נקודה אסטרטגית וצומת של נתיבי סחר ביבשה ובים. יש לה קשרים עם אפריקה המזרחית ועם אתיופיה במיוחד. לחופי תימן שוכנים מיצרי באב אל-מנדב, שהיו ונשארו נתיב תעבורת נפט בעל חשיבות עולמית. גם לנמל אל-חודיידה נודעת חשיבות אסטרטגית. השבטים בחלק הצפוני של תימן הם בעלי קרבה לשבטים סעודיים, כך שארץ זו היא למעשה הבטן הרכה של ערב הסעודית. החברה התימנית היא שבטית באופן מובהק ואי-אפשר לשלוט בה אלא באמצעות הבנות והסדרים עם השבטים השונים. החות'ים הם חלק משבט הזיידים, כלומר נמנים עם ענף מיוחד של השיעה, השונה מהשיעה התריסרית של איראן. אם כן, ההתנגדות של הסעודים לחות'ים אינה נובעת מהבדלים דתיים, ובתימן מעולם לא היה מתח על רקע הבדלים בין סונים לשיעים. רוב הצרות מתחילות מכך שהחות'ים, שלא מייצגים את כל הזיידים, נתמכים על ידי איראן.
איראן רואה בזיידים "אנשי התנגדות" הנלחמים נגד המשטר הוהאבי שנוא נפשה של טהראן. עם זאת, כמו במדינות אחרות שבהן מתקיימת מעורבות איראנית, טהראן לא משתתפת בלחימה ממש: היא מסתפקת בתמיכה אידיאולוגית, באספקת אמצעי לחימה ובהדרכה. משמרות המהפכה מספקות לחות'ים טילים, ואנשי חזבאללה לבנוניים מדריכים את החות'ים בשיטות לחימה ובשיטות ירי של הטילים. על הדרך מהנדסים של חזבאללה ושל משמרות המהפכה גם משכללים את מערכות הנחייה והדיוק של הטילים, טרם העברתם גם לסוריה וללבנון, לשימוש נגד ישראל.
החות'ים משגרים טילים וכטב"מים לעבר ערים סעודיות ומתקנים אסטרטגיים של סעודיה. הם זרעו מוקשים ימיים, באדיבות איראנית גם כאן, ועקב כך בתאריך 25 בנובמבר מכלית יוונית עלתה על מוקש בים האדום. המעורבות הזאת בתימן מאפשרת לאיראן לדבוק בדוקטרינה האידיאולוגית והצבאית שלה באופן שבו היא הן מקיימת עקרון אידיאולוגי של תמיכה בהתנגדות, הן לא משתתפת ישירות בלחימה, כך שהיא שומרת על "מרחב ההכחשה" ולא מסתכנת בעצמה. כמו כן, הסיוע לחות'ים לא עולה הרבה לאיראן.
לאחרונה הגיעו המתקפות החות'יות לשיאן כאשר טיל חות'י פגע במתקן נפט המשתייך לחברת הנפט הלאומית הסעודית אראמקו באיזור ג'דה. ירי הטיל דווח בתקשורת האמריקאית, אבל כרגיל לא משך תשומת לב רבה. מה שכלי תקשורת ברובם שכחו לציין, או ציינו אך ללא כל הבלטה מיוחדת, הוא שהטיל היה טיל שיוט איראני מדגם קודס 2. שימוש בטיל שיוט מצריך מיומנות ואימונים רציניים, שהחות'ים היו מתקשים לארגן לבדם.
התקשורת האיראנית דווקא הגיבה על ירי הטילים של החות'ים. העיתון ח'ראסאן פרסם בתמונה גדולה בכותרת את צילומי המתקן שנפגע מירי הטיל לצד תמונה של רה"מ נתניהו. העיתון העניק לכתבה את הכותרת "אראמקו תחת אש של קודס 2" והפליא בתשבחות למורדים התימנים על פגיעתם המדויקת במתקן האסטרטגי של אראמקו. הכתבה מתארת בפרוטרוט את ההמולה שנוצרה לאחר הירי במקום ואת האמבולנסים הממהרים לכל עבר – כל זאת כדי להעצים את הרושם על הקוראים. יתרה מזאת, העיתון ח'ראסאן יוצר זיקה בין ירי הטיל לביקורם של ראש הממשלה, ראש המוסד ומזכיר המדינה של ארה"ב מייק פומפאיו בעיר הסעודית נאום. עצם ההתייחסות לסוג הטיל ותשבחות ל"התנגדות" הן דבר חריג בתקשורת האיראנית, כי איראן נזהרת בדרך כלל שלא לספק "תחמושת" למאשימיה. קשה לראות את המאמר הזה אחרת מאשר הודאה של איראן באחריות ובתמיכה גלויה בחות'ים. אין ספק שאזכור הביקור של ראש הממשלה הישראלי מרמז על כך שאיראן רצתה להעביר מסר ברור, אם כי גם לחות'ים יש סיבות משלהם לחשוש: ממשל טראמפ מאיים להכניס את החות'ים לרשימת ארגוני הטרור.
לאור כל זאת די ברור לכל מי שעיניו בראשו שכל ניסיון אמריקאי או מערבי להתעלם מההיבט האיראני על המלחמה בתימן רק יגזור על ארץ אומללה וקרועה זו את המשך המלחמה. לא פחות מובן וברור הוא שהחשש הסעודי מאיראן הוא אמיתי ביותר ומבוסס, וכלל לא היסטריה מוגזמת. זאת ועוד: האקרים איראניים כבר ביצעו בעבר כמה מתקפות סייבר נגד חברת הנפט הלאומית אראמקו ומוסדות סעודיים אחרים.
הממונה מטעם המדינה לענייני החוץ ושר החוץ של ערב הסעודית, עאדל אל-ג'בייר, אמר בראיון כי סעודיה שומרת לעצמה זכות להתחמש בנשק גרעיני אם איראן תצליח להשיג נשק שכזה. הכרזה זו של ג'בייר היא רמז ברור לממשל החדש של ביידן, או אפילו איום עדין, כי זה אמצעי הלחץ היחיד שיש כעת לסעודיה: המשך פיתוח של תכנית הגרעין הסעודית, שנמצאת כעת בחיתוליה. במלים אחרות, אם סעודיה תרגיש שממשל ביידן נוהג עמה כפי שנהג ממשל אובמה, היא תאיץ את תכנית הגרעין שלה, שלא תישאר אזרחית בלבד. זאת שעה שלארה"ב אין שום אמצעים משפטיים או טכניים למנוע תכנית גרעין מהסעודים: אם חברה אמריקאית תסרב לבנות כור גרעיני בסעודיה, יש בשוק הרבה חברות מנוסות: חברות דרום קוריאניות, רוסיות או סיניות. סביר להניח שאם סעודיה תשיג נשק גרעיני, היא לא תישאר לבדה זמן ממושך. לפיכך סיכול תכנית הגרעין האיראנית הוא לא רק עניין של מניעת נשק גרעיני מידי איראן, אלא גם מניעת תפוצת נשק גרעיני במזרח התיכון.